תקופת התיישנות להגשת תביעה

י' מעולם לא סבל מבעיות רפואיות מיוחדות, למעט בעיות לחץ דם וכאבי פרקים מעת לעת. י', גבר בשנות החמישים לחייו, נהג לשחות בבריכה השכונתית מדי בוקר, הקפיד לאכול מזון בריא ונמנע מעישון ושתיית אלכוהול. למרבה האירוניה, תאונת הדרכים בה נפגע י' כלל לא התרחשה בשעה שישב על כיסא הנהג וגם לא על מושב הנוסע. י' החנה את רכבו מרחק קצר מהמקום בו הוא מתגורר וצעד לכיוון ביתו. הוא חצה את מעבר החצייה באור ירוק אך מכונית חולפת שנסעה במהירות גבוהה פי שניים מן המותר נכנסה בו.

י' אושפז בבית החולים כשהוא סובל מפגיעות באיברים הפנימיים, שטפי דם וזעזוע מוח. הוא הובהל לניתוח חירום במהלכו נאלצו הרופאים לכרות לו את הטחול על מנת לעצור את איבוד הדם. גם לאחר שיצר י' מכלל סכנה, נותר בבית החולים לצורך השגחה והחלמה במשך למעלה משלושה שבועות. מלבד הנזק הגופני שנגרם לו, סבל י' מטראומה ונמנע - עם שובו לביתו - מחציית מעברי חצייה לבדו, מה שמנע ממנו לצאת מהבית. הדבר לווה בהתקפי חרדה והוא נאלץ להיעזר באמצעים תרופתיים על מנת להתגבר על כך. לאחר שקיבל טיפול פסיכולוגי במשך כשנה, הצליח י' לשוב ולנהל חיים תקינים אם כי מעולם לא שב לתפקוד מלא.

ארבע שנים לאחר אותה תאונה אובחנה אצל י' סוכרת מסוג 2. לאור אורח החיים שניהל י' והעובדה כי המשיך להקפיד על תזונה מאוזנת, התקשו הרופאים לאבחן את הסיבה לפרוץ המחלה. מה גם שאיש מבני משפחתו של י' לא סבל מכך ומכאן שהסיבה אינה נטייה גנטית. לאחר בירורים מעמיקים הועלתה הסברה כי מדובר בתחלואה מאוחרת שנגרמה כתוצאה מהתאונה. ייתכן שהדבר קשור בפגיעה שנגרמה בעקיפין לתיפקוד הלבלב של י' אך בהחלט תיתכן האפשרות כי זוהי תוצאה של מצב דחק מתמשך. למרות שכבר תבע י' את חברת הביטוח של נהג הרכב הפוגע, חזר והגיש תביעה נוספת מתוקף העובדה כי תקופת ההתיישנות עדיין לא חלפה וחתימתו של י' על כתב הויתור אינה תקפה במקרה של תחלואה מעין זו.